מסורת התוספתא על שבת 17 פרקים

מסורת התוספתא על שבת י״ד:ג׳

« מסורת התוספתא על שבת י״ד:ב׳ מסורת התוספתא על שבת י״ד:ד׳ »

3 שבת פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן הֲרֵי הֵן כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בֶּחָצֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין נִיטָּלִין. הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עַל שִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן שֶׁנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, וְעַל כִּיסּוּיוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בֵּית יָד.

4 שבת פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַתְחִילִין בָּאוֹצָר תְּחִילָּה, אֲבָל עוֹשֶׂה בּוֹ שְׁבִיל כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא. עוֹשֶׂה בּוֹ שְׁבִיל?! וְהָא אָמְרַתְּ אֵין מַתְחִילִין! הָכִי קָאָמַר: עוֹשֶׂה בּוֹ שְׁבִיל בְּרַגְלָיו בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ.

5 שבת פתח ↗

וְהָא מִיפְלָג פְּלִיג עִילָּוֵיהּ, דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲלִין אֶת הַמְדוּמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נוֹתֵן עֵינָיו בְּצַד זֶה וְאוֹכֵל מִצַּד אַחֵר.

6 חולין פתח ↗

אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי יְהוּדָה דְּכֵלִים הִיא, דִּתְנַן: כׇּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין, וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה – לְכַסּוֹת בָּהֶן פִּי חָבִית, שִׁבְרֵי זְכוּכִית – לְכַסּוֹת בָּהֶן פִּי הַפַּךְ.

8 שבת פתח ↗

וְלֹא אֶת הַלּוּף. תָּנוּ רַבָּנַן: מְטַלְטְלִין אֶת הֶחָצָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לִצְבָיִים, וְאֶת הַחַרְדָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְיוֹנִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מְטַלְטְלִין שִׁבְרֵי זְכוּכִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְנַעֲמִיּוֹת.

3 שברי תנור וכו'. בבלי קכ"ה א'.

4 ועל כיסויו וכו'. עיין במשנ' ספי"ז.

5 אבל נוטלין וכו'. ירוש' פי"ז ה"א, ט"ז ע"א; בבלי קכ"ג ב'.

6 קנה וכו'. ירוש' פי"ז ה"ג, ט"ז ע"ב; בבלי קכ"ו א'.

7 משלשלין וכו'. עיין להלן מכשירין פ"ב הט"ו, ועיין במשנ' פי"ח מ"ב.

8 בהמה שנפלה וכו'. בבלי קכ"ח ב'.

3 תלמוד ירושלמי שבת פתח ↗

הלכה: דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָמְרֵי. קָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת בּוֹדֵק הַזֵּיתִין. כֵּיצַד הָיָה יוֹדֵעַ. אִם מְלוּכְלַךְ בְּמַשְׁקֶה בְּיָדוּעַ שֶׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּעֲטָן. וִאִי לֹא. בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּעֲטָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. לֹא תַנֵּי שְׁמוּאֵל אֶלָּא לִהְיוּת שׁוֹלֶה בוֹ הַזֵּיתִין. קָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ לִהיוֹת פּוֹקֵק בּוֹ הַחֲלוֹן. נֵימַר. אִם הָיָה קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ. וִאִילֹא אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מוּתְקַן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְתָלוּי. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי נֶגֶר מִשֶּׁל בֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִכֵּיוָן שֶׁנִיטְּלוֹ וְנִיתְּנוֹ לְתוֹךְ יָדוֹ נַעֲשֶׂה כְמַפְתֵּחַ.

« מסורת התוספתא על שבת י״ד:ב׳ מסורת התוספתא על שבת י״ד:ד׳ »